החלטה בתיק ת"ט 23972-01-12

המבקשת הגישה בלשכת ההוצאה לפועל, "בקשה לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועדה".

רשם ההוצאה לפועל קבע בהחלטתו מיום הגשת ההתנגדות והבקשה דלעיל, (11/01/2012), כי "...ההתנגדות הוגשה לכאורה באיחור, בצירוף בקשה להארכת מועד..."

יגעתי ולא מצאתי בקשה להארכת מועד, כי אם, אך הבקשה לעיל.

נימוקי המבקשתבתמצית, מציינים כי מעולם לא נמסרה למבקשת אזהרה לחייב,  אף לא באמצעות אימה , כי חתימת האם על גבי אישור המסירה מעשה זיוף הוא וכי לראשונה נודע למבקשת אודות תיק ההוצאה לפועל עסקינן, ביום 06/01/2012, ביום בו מצאה אימה את הודעה לחייב (בעניין מסירת מידע) בתיבת הדואר שלה.

תצהיר האם תומך בבעובדות הבקשה, העתק ההודעה האמורה צורף לבקשה.

תשובת המשיב מיום 06/02/12 מציינת, כי חזקה על מי שהגיש בקשה להארכת מועד, כי איחר המועד, כי ביום 21/11/2010 חתם אביה (מחמוד) על גבי אישור המסירה (צורף לתשובה), וכן כי ננקטו הליכי עיקול, לרבות ביחס לכלי רכב של המבקשת, ב-12/05/2012 (כך במקור-ש.ר).

מענה המבקשת לתשובה הנ"ל, מלווה בתצלום אישור מסירה מיום 26/03/2011, המציין בעובדותיו מסירה לאם המבקשת.

בחנתי המענה שתי וערב, ולא מצאתי כל התייחסות  עניינית לאישור המסירה שצירף המשיב לתשובתו, היינו זה אשר חתום עליו אבי המבקשת, מר מחמוד, משנת 2010. ההתייחסות היחידה היא הבעת פליאה על עצם הימצאו, שעה שאליבא דמבקשת, בתיק ההוצאה לפועל סרוק אך אישור המסירה משנת 2011.

מן הראוי היה, כי הבקשה תידון בלשכת ההוצאה לפועל. משלא נעשה כן, יהא זה סר טעם להשיב הדיון אל לשכת ההוצאה לפועל.

אין לי אלא את שהניחו לנגד עיני הצדדים. תיק ההוצאה לפועל אינו נגיש לביהמ"ש, ואיני יודע מה יש בו ומה אין בו.

מן המקובץ הוא, שתצהיר האם הנכבדת, אינו מעלה ואינו מוריד, שכן שוכנעתי שהאזהרה לחייבת נמסרה לה עוד בשנת 2010 במסירתו לידי אביה, מחמוד, החתום על אישור המסירה, וכן כעולה מתצהיר המוסר.

אשר על כן - לא עלה בידי המבקשת להרים הנטל הרובץ לפתחה ולהראות, כי לא הומצאה לה האזהרה לחייב בתיק הההוצאה לפועל.

לכאורה, מתחייבת דחיית בקשתה של המבקשת להאריך המועד להגשת ההתנגדות.

עם זאת, בפי המבקשת טענות הגנה לכאורה ראויות, בדמות טענה למסירה על תנאי של השיק נשוא ההתנגדות, אשר ניתן לפי האמור בתצהירה, להבטחת כיבודו של הסכם שכירות שהיה בנמצא בין הצדדים.

על כן, חרף אי ההצלחה דלעיל בסתירתה של חזקת המסירה של האזהרה לחייב, סבורני כי אין לסגור בפני המבקשת את דלת ביהמ"ש, בשלב זה, כי אם לאפשר לה את יומה בבית המשפט, אך בכפוף לתשלום הוצאות המשיב, אשר נגרר על כורחו להתדיינות בסוגיית הארכת המועד.

המבקשת תישא בהוצאות המשיב, בסך 1,000.00ש"ח, בתוך 25 ימים מיום המצאת החלטה  זו, כתנאי למתן הארכה המבוקשת.

על יסוד הסמכות המסורה לרשם ביהמ"ש בסעיף 90 בחוק בתי המשפט, יהא זה ראוי וצודק לקבוע כקביעתי הנ"ל, וליתן למבקשת הארכה שביקשה, בכפוף להתקיים התנאי האמור.

החלטה נוספת תינתן, לאחר הסרת החיוב הנ"ל, או בחלוף המועד לעשות כן, ע"פ בקשת מי מן הצדדים, בהתאם לנסיבות כפי שיהיו בנמצא.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשע"ב, 20 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: